יהודים משיחיים מאמינים הן בתנ"ך והן בברית החדשה. הם מתייחסים לתנ"ך ולברית החדשה כטקסטים קדושים ורואים את עצמם כיהודים לכל דבר. הברית החדשה לדידם הוא המשך טבעי של התנ"ך וסיפורי התנ"ך.
זרם דתי זה מבוסס על האמונה הנוצרית-אוונגליסטית שבמרכזה עומד ישו כמשיח ישראל והעולם.
על פי התפיסה המקובלת ביהדות, הם כופרים בעיקרי היהדות משום שהם מאמינים בישו הנוצרי הנחשב על פי האמונה היהודית כמשיח שקר וכמו כן, לא מקבלים את התורה שבעל פה שנחשבת על פי האמונה כתורה שניתנה לנו בהר סיני ומפחד שלא תישכח הועלתה על הכתב.
על פי אמונתם של היהודים המשיחיים, נרמז בתנ"ך כי ישו הוא המשיח. תיאור של המשיח כי מי שיכפר על חטאי העם, מתאים לטענתם לדמותו של ישו.
יהודים משיחים חיים בקהילות ושומרים חלק ממועדי ישראל ומאמינים כי אין חובה לקיים מצוות, זה עניין אינדיבידואלי של המאמין כך שיש מאמינים שמדליקים נרות שבת ושומרים כשרות ויש כאלו שאינם.
חלק גדול מהיהודים המשיחיים מקפיד על טקס המילה אך אין הם שומרים את הלכות השבת. האמונה המרכזית שלהם היא כי האמונה היא פנימית ומתבטאת בעבודה פנימית של האדם ולא בציות לצווים או לסמכות דתית כזו או אחרת.
היהודים המשיחיים מכנים את ישו, ישוע שכן לטענתם זהו שמו האמיתי, כך הוא מכונה בברית החדשה ועל ידי היסטוריונים. הדעה הרווחת כי השם ישו שונה על ידי יהודים דתיים כנוטריקון, ראשי תיבות של "ימח שמו וזכרו".
היהודים המשיחיים חלוקים ביניהם לגבי מספר תפיסות אמוניות אחת מהן נוגעת לשילוש הקודש. בעוד חלק מאמינים שישו הוא יציר אנושי של אלוהים, אחרים כופרים ברעיון זה ובשילוש הקודש.
היהודים המשיחיים חיים בארץ בקהילות שונות. חברי הקהילה נפגשים לתפילה ולקריאה בברית החדשה.
על מנת להצטרף לזרם דתי זה, על המאמין לעבור טבילה וטקס "בציעת הלחם". הטבילה מסמלת את זניחת דרך החיים הישנה והצטרפות לדרך חדשה בה יש הכרה בישו כמשיח ישראל. כמו כן, מסמלת הטבילה היטהרות. טקס "בציעת הלחם" הוא סמל לאמונתם בישו בערך טקס זה עם תלמידיו וחסידיו.
